השלווה

זו השלווה, זה צלילה שאופף את החלל
כה קרובה, כמו האוויר, אם בכלל
מציצה מבעד לוילון, דקיקה כקליפת השום
כמו אדים על החלון, ביום חורפי גשום

זו השלווה, אני מרגיש חודרת לתוכי
זו התגשמות התקווה, סוף העצב והבכי
השלווה, הרוגע, עוטפים כמו שמיכת צמר
אני מביט בערגה, ואין מה למהר

אנשים כבר לא רצים, אל שום מקום
ברחובות מתפוצצים, צלילי התום
ועוד ילד מקפץ, עם חיוך על השפתיים
הטוהר מתנפץ , כמו זיקוק על השמיים

השלום גבר על האיבה, אויבים לוחצים ידיים
התשוקה הפסידה לאהבה, שמאירה בשמיים
החלום, בא גם ביום, מגשים לו כל תקווה
אנשים מאושרים פתאום, זה סיפור השלווה

ואני מתעורר בהקיץ, משפשף עיניים עצובות
עוד חלום שמקפיץ, למציאות בלי תקוות
ברקע קולות של מלחמה, תת חיים בלי רמה
עוד קורבנות עקובים מדמה, אלו חיי הזוהמה

ורק אני ממשיך לחלום, בכל לילה ובכל יום
שאולי יפציע השלום, בין חורבות הסדום
ורק אני עדיין יודע, שהשלווה בסוף תגיע
תנשב בין גלי הרוע כמו שדעכה כך היא תפציע