התאבדות שנכשלה.

המים סוערים, כמו מחשבותיי. עלים עפים לכול עבר,
אין איש בסביבה, דומיה.
אני מניחה את גופי על איזו אבן, בין נפילה לעמידה.
שאלות מתרוצצות בכול עבר, ואין אף תשובה.
אני מזיזה את רגלי, קדימה ואחורה, תנופה בלתי נראית לעין.
מתקרבת יותר ויותר לקצה.
ואז, במהירות, לפני שהוא תופס אותי. לפני שהוא מציל אותי,
אני עפה למטה, רחוקה ממנו, רחוקה מהקרקע.
לחץ המים גובר עלי, הלב דופק, הוא קופץ אחרי.
שקעתי בתוך הים הענקי, הגלים חובטים בי, אני מרימה את ראשי, הגוף כל כך כואב,
מהלחץ שהתגבר עלי.
מהפחד כי הוא קפץ אחרי.
אני לוקחת שאיפות של אוויר, נשימות קטנות. ושומעת את צחוקו מהדהד ברקע.
בשבילו זה אך ורק קפיצה, בשבילי זו עוד התאבדות שנכשלה.
אני צוחקת איתו, משחקת את המשחק.
וכשהוא משקר אני יודעת שהוא אך ורק בתפקיד לא נגמר.
אני עולה שוב למעלה, לקפוץ עוד קפיצה. מושכת בכתפי, ונופלת חזרה.