התחושה הזאת…

אני שונאת את התחושה הזאת…
שכל פעם באה אליי ומאיימת…
התחושה שאני חסרת אונים ואני לא יודעת מה לעשות…
שאני מחכה בצד ורואה כל מה שקורה כמו בסרט רץ ואני לא אחת מהשחקניות…
שהכל קורה מעצמו בלי שום הכוונה מה לעשות..
כאילו המילים יוצאות מהפה לבד…
והגוף מהלחץ עושה מה שהוא רוצה…
והרגליים הולכות לאן שהם רוצות..
אני לא יכולה להתמודד כבר… אינלי כוחות.
דברים שאני לא רוצה שיקרו קורים…
כאילו יש להם כוונות תחושות ומטרות משלהם…
עושים דברים בלי לקחת בחשבון מה יקרה לאחרים…
ככה בדיוק האנשים…
אני פשוט בלחץ כל הזמן שדברים רעים יקרו.. ושאני יהיה חלק מהם…
אני מתאפקת לא לצרוח… לא לצעוק..
אני רק נושכת שפתיים ומקווה שמשו טוב יבוא אחרי כל הרע…
אני רוצה לבכות ולצרוח עד שלא ישאר לי אוויר ואז…