ורד

ורד, הו ורד.
אף פעם לא אהבתי אותך, ורד.
בעוד שנערות אחרות מתמוגגות מניחוך,
קמלות מבפנים למראה עלי המשי שלך,
אני תיעבתי אותך.

פרח כה מתנשא אתה,
יופיך מתפוגג דווקא בשיא פריחתך.
קוטפים אותך כשאינך בשל, כשאתה עדיין יפה.

ורד, אתה לועג לנו ביופיך הנשגב.
אך הניחוח שלך דוחה אותי. הוא מתוק מידי.
הוא לא אמיתי, מלאכותי.

אני העדפתי פרחים אחרים,
לוטם,
רקפת,
חמציץ.
בעיקר את החמציץ. 'חמצוצים' כפי שנהגנו לקרוא להם פעם.
החמציץ הוא לא מתוק, הוא ירוק ורענן.
כמו החיים הוא לא מתוק.
מתיקות היא לא אמיתית.

בעוד שנערות אחרות נמוגו מבשמים מתוקים, אני מצאתי אותם דוחים.
מעוררי בחילה,
תיעוב.

אז המסקנה היא,
ורד.
אתה מתוק מידי, אתה דוחה אותי.
מתיקות מלאכותית.
אף מתיקות שכזו היא לא אמיתית.