זה ישאר תמיד סוד

ועכשיו יושבת אני ומריצה את כל הרגעים שלנו יחד,
את כל המילים שלך,
את כל המעשים שלך,
את תנועות גופך,
וחושבת,
מה עשיתי לא בסדר,
במה טעיתי,
אולי בעצם אתה היית לא בסדר,
ואולי אני.
זה ישאר כך,
סוד לתמיד,
עד שלאחד מאתנו יהיה האומץ לבוא,
להגיד,
לשתף,
לשפוך.
ובנתיים זה לא קורה,
המבטים רק מרמזים על כך,
על הבושה,
על החוסר בטחון,
וככה זה ישאר,
וימשיך לרסק,
לשבור,
כל אחד מאתנו.