זכרוני לברכה*

כשאהוד טבע "זכרוני לברכה"
זה אני שמשיתיהו מתוך הבריכה
מתוך הנחה שהוא כבוד זכרונך
ואין שום סיבה שיהתל גם בך
ומצער לגלות אחר צרור תקלות
שצמחו לו תכונות שאינן אמינות.
כשזכרוני לברכה עומד כנגדי, חוור ולבן
ואני מסומרר מרוב מבוכה,
בולע לשון עם חסם בגרון
כי כזה בזיון לא קרה לי מזמן
והוא כמו התוכי
חוזר וממלמל,
שאינו מאמין שכך התבלבל
כי
בדרך הכלל הוא יוצא מהכלל,
תמיד מתערב, יש לו מה להעיר
מצחיק או פוגע באופן מזהיר
ופתאום, איך לומר, התהפך הגלגל
ויצאתי אני השוטה האומלל.
אז אמרתי לו- בני,
זה ענין עקרוני
כי כל זמן ששנינו אתה עם אני,
חובתך הקדושה לעמוד לימיני
ועתה, תמורת שוחד או נזיד עדשים
שמת אותי כאחד הטפשים.
מה כבר ביקשתי, רק שקר קטן,
כזה לא מזיק בצחור ולבן
ואתה, שהזנחת את כל העניין,
הפכת אותי לבדאי ושקרן.
עד היום האמנתי שאתה סתם נודד
הבוקר הבנתי שהפכת בוגד.
מעכשיו שסרחת נפלגות אורחותינו
לא עוד יהבהב שמץ זוהר בינינו
אני מעולך להבא אתנזר
ואתה לך תמצא משתמש אחר.