חושך עוטף, אור צורב.
החושך עוטף ומרגיע כל כך
והאור פתאום פוגע במין מטח
החושך היה נעים, הוא היה לי מפלט
והאור היה יותר מדי נשלט.
כמו שמיכה משונה על גופי הוא שמר
בכל יום על אותם דברים חזר
החושך נעים, הוא יפה מן האור
האור שאותי בוחר לגזור.
והאור לי מכאיב, הוא בוער ופוגע
למרות שאף אחד את קולי לא שומע
והחושך בא, מטפל בפצעים
אני נרגעת בתוך עטלפים.
תגובות (4)
מרגיש כמוך… באור אני מרגיש שונה מדי, לא שייך אל הבהיר והמאושר… החושך עדיף. שם הכל מוכר.
ואו,גבי.
הפצצת הפעם.
מילים מדהימות ושירה מדהימה-הרגשתי שאני ממש נסחפת לתוכו.
אני כל כך מבינה אותך, החושך הוא חברי הטוב ביותר, בחושך לא רואים את הפגמים, הפצעים, הפגעים, בחושך לא רואים את הבכי…
אין לי מה לומר גבי..
חוץ מזה שזה מקסים, ואני מסכימה איתך. החושך הוא הדבר היחיד שאני סומכת עליו.