טעויות של אתמול

שוב, שוב אותן מילים,
כמו חיילים תוקפים,
בשקט כולם בוכים.
מרגיש כאילו סגרו אותם מאחורי סוגרים,
אין להם את מי להאשים,
הם מרגישים כל כך קטנים, ומסכנים.

שוב, שוב אותה שטות,
אלימות,
אכזריות,
אנוכיות,
אחר כך אתם עוד מתלוננים
למה הם כל כך בכיינים.

אתם מרגישים גיבורים,
כולם הרי כל כך חלשים,
הכל זה רק דיבורים,
יבוא יום ותרצו שישכחו הכל,
תנסו את לתקן כל הטעויות של אתמול.

שוב, שוב אותה מכה,
אתה אומר שהוא משוגע ועלוב,
בזמן שהוא בוכה ומתפלל,
שזה לא יחזור שוב.

שוב, שוב אותה מילה,
מילת סליחה קטנה.
אותו חיוך עלוב ומסכן שגורם להם להתרכך,
אתה אומר שאתה מצטער,
שזה היה ולא יבוא יותר,
אתה לא תעשה שוב את אותה טעות.

אתה מרגיש כל כך גיבור,
הרי הוא כל כך חלש מולך,
הכל זה רק דיבורים,
יבוא יום ותרצה שהוא ישכח את הכל,
יבוא יום ותנסה לתקן את הטעויות של אתמול.

וכולנו תמימים,
כולנו מאמינים,
כולנו סולחים,
ושוב חווים את אותה טעות,
אותה טעות שאמרת שלא תשוב..

הטעות של אתמול,
חזרה על עצמה גם היום.