ילדה מחכה

ילדה קטנה
עומדת על המדרכה,
מחכה
למשהו לא נודע.

אני עוברת על פניה,
והיא אדישה.
שום חיוך לא עולה
על פרצופה.

כל בוקר היא שם,
עומדת כרגיל.
הרוח מתנופפת בשיערה,
אך היא נטועה במקומה.

היא לא אומרת שלום לאף אחד.
היא לא מנופפת בחביבות לילדים.
היא רק עומדת שמה
ואיש אינו יודע למה ..

בוקר אחד, עברתי במקום הרגיל שלה,
מצפה לראותה.
אך היא לא הייתה.

כולי תקווה
שהגשימה את חלומה
ומהמציאות הנושכת התנתקה
והלכה..

שלא כמוני, שכל פעם הולכת לידה,
מנסה למצוא מוצא.
מוצא לבעיותיי, תשובה לפתרונותיי..
רק בורחת.

גם היא נשברה בסוף. נמאס לה לעמוד.
היא הלכה משם,
ויותר לא תחזור..
אהבתי אותה. היא הייתה גיבורה. חזקה,
לא מוותרת לעולם.

אבל עכשיו היא סתם עוד אחת,
פסל שהזיזו אותו מקום.
אף אחד לא זוכר אותה
לא פעם וגם לא היום.