כבר לא אותה אחת.

כתבתי את זה לפני 4 שנים בערך, בתקופה שראיתי איך אני לאט לאט מתחילה להשתנות.. הרגשתי פתאום שאני כבר לא מכירה את עצמי, הרגשתי כאילו אני מנסה להיות משהו שאני לא, רק כדי לתת לאנשים אחרים לקבל אותי. אבל הבנתי, שאם אנשים מקבלים אותי בזכות מה שאני לא, אז מה הטעם בזה?

איך זה קורה בלי שנבין,
אנשים משתנים, בלי להבחין.
פעם הייתה כזאת, כיום היא אחרת.
פעם ידעת אותה, כיום היא לא מוכרת.

מין הקצה אל הקצה, זה קורה בין רגע,
והיא בעצמה לא מבחינה במה שקורה לה;
מה קרה לזאת, שהייתה פעם ביישנית ותמימה?
מה קרה לילדה, שהכול השתנה במכה..

היא הייתה פעם ילדה של אימא,
היום תוהה איך לא הבינה;
לא הבינה שהכול משתנה,
לא הבינה שבחיים הכול קורה.
מרגע לרגע לומדת עוד דברים,
משניה לשנייה עוד לקחים שוקעים.
שאלה אחת יש לשאול,
מהם הלקחים אותם היא תזכור?

היא השתנתה והיא יודעת,
היא כבר לא אותה אחת והיא מודעת.
מחליטה שלא טוב לה במקום בו היא נמצאת,
רוצה לשנות זאת ולא יודעת איך.

רוצה לחזור להיות כמו פעם,
כי הזמן עובר, וכבר אין שום טעם…
רוצה את אותה ילדה קטנה ומתוקה,
זאת שחשבה שכל העולם הוא שלה.
זאת שידעה רק מהו טוב ולא רע,
זאת שחשבה שהעולם הוא לא נורא.

להיות כמו פעם, זה מה שהלב מבקש,
להיות כמו פעם, כי עכשיו הלב טיפה חושש…
מה מחכה קדימה? זאת כנראה לא תדע..
מה שיש עכשיו? זאת העובדה…

יודעת שהיא בדרך לעוד שינוי,
השאלה היא, לאיזה כיוון…