כמו הים

יש אנשים כמו הרים,
עומדים גבוהה, נישאים.
יציבים, בטוחים ויודעים.
שנים שהם שם, ההרים.

וכלום לא מזיז, ולא מפרק..
רק ההתפוררות היא דקה,
קטנה ונעלמת. כמעט ולא מרגישים.

ואני כמו הים סוערת.
אף פעם לא אותו הדבר,
כל פעם אחרת.
נושקת אל החוף, ונסוגה לאחור.
גועשת ועולה ומתנפצת על המזח.

יש אנשים כמוה הרים, יציבים, נוכחים.

ולפעמים גם אני כמותם רוצה להיות.
שההתפוררות היא קטנה
כמעט ולא מורגשת,
משב רוח רוח קל, מפורר אבנים לאט.
ואני כמו הים. נמצאת תמיד.
כל פעם אחרת.