כשאש הופכת קרח
כשזעם כבר לא חם
הוא – קרח.
הוא גלים של קפור
שנעים לי בתוך הגוף.
עצם תקועה בגרון
– קרח.
ואני משקרת לעצמי כשאומרת
שאני לא יכולה לזוז.
לא כמו לצקת מתכת חמה בהתהוות,
אלא שעה שתתקרר תחכה מוצקה
והעיניים שלי חותכות הכל.
אין בי את היכולת לסלוח
והרוח כל כך חזקה
חי או מת
תפיל את שממול לכישלון.
תגובות (11)
זה יפה, יש לזה עוצמה, למרות שלא ממש הבנתי הכל.
כאילו, הבית הראשון יפה, הבית השני לגמאי לא מובן.
מגניב, סבבה. הערכתי והבנתי דברייך
אם כבר ערכת: הבית השני עדיין לא מובן
חח לא ערכתי. זה לא סיפור זה שיר, אין מה לערוך, אלו המילים שלי
נשמע כאילו היא נלחמת על משהו או רוצה משהו בבית השני…
בכל אופן, אהבתי את הכתיבה. זה ממש יפה
תודה לך ספירי (:
*קפור? (אולי התכוונת ל-כפור?)
יש לך יכולת מדהימה להפוך כל דבר ממוצע לעוצמתי. וכך קרה גם פה. הקטע משדר כזו עוצמה, שעצם הקריאה מעבירה בי צמרור. אהבתי את המטאפורה שהשתמשת בה לתיאור התחושות שלה, והיא רק העצימה את הקטע עוד יותר והעניקה לו נטייה מרדנית ואפילו אמיצה. (זה לפחות מה שאני הרגשתי.)
לסיכום, אני חושבת שהגשת את זה טוב מאוד ואני אהבתי. אבל אני חייבת להודות, הבית השני מעט לא מובן, לקח לי זמן להבין למה התכוונת.
חחחח מודה בסירבול שלו! התגובות שלך הן ממש מתמרצות ונעימות לי אורורה יקרה
לקח לי 5 דקות להבין אבל נראה לי שהבנתי בסוף, אם הבנתי נכון אז אהבתי
פשוט תהליך הכנה של חרב, המילים הראשונות. בכל אופן, עם כל פירוש שלך, תודה לך (: