לחרוט את הלב הפתוח

חברה יש לי
חברה
כזאת
שתמיד אפשר לסמוך
תמיד
אני בא
כשאני חד.

חד, מתמוטט מהרגליים
אבל היא מקבלת אותי גם בחלקים, מפורק על הרצפה
אנחנו משחקים במחטים
מתחת לארון
בפינה
היא נותנת לי לחרוט לה על העור
אני מדבר אל גופה את הלב הפתוח
עד שהיא מקבלת צורה; וגם אז קצת עוד ליטוש.

אחרי שהשחתתי אותה, שנינו מרגישים קצת טוב.
אני אומר לה שאני צריך ללכת
היא אומרת שוב
שאם הייתי בא בימים הטובים שלי,
היינו יכולים להיות גדולים יחד.
מצחיקה.
בימים הטובים שלי אני לא צריך אותה.
בימים הטובים שלי אני לא צריך להרוס.