לילה של משחקים

צחקנו במטבח היום.
הזמנו פיצה מגעילה, כי הפיצה הטובה נסגרה בגלל שיפוצים.
אבל פיצה. זה פיצה. זה פיצה.
ואני אוהב את כולם באופן קיצוני הלילה.
חיבקתי את אימא ונתתי לה נשיקה.
גם את אבא.
אמרתי: 'לילה טוב הורים' וכיבתי להם את האור וסגרתי להם את הדלת. וזה הצחיק אותי. כי זה אמור להיות הפוך. השעה היה אחד עשרה.
בשתים עשרה שמעתי את יותם דופק להם על הדלת.
הוא בכה. אני אוהב גם אותו.
אז חטפתי אותו משם. חבקתי ונתתי נשיקות.
בסוף החלומות שלו הגיעו והוא השתתק.
הלכתי לסלון. השעה אחד.
צחקתי פעם עם אור, אני אוהב גם אותה.
צחקתי. אמרתי שאין סיכוי שאני אתאבד אף פעם, כי זה גם יהיה לשחק. ואני אגנוסטיקן, אני לא יודע אם יש בכלל משחק. וזה יהיה להודות בזה שיש.
אבל אני גם אדאליסט עם אדאילים שבורים,
מה שאומר שאני שקרן, אם בכלל יש שקר.
אור אמרה לי לסתום, שהיא תשתגע בלעדי.
והיא בעצמה לא יודעת עד כמה.
אבל היא כבר משוגעת, משוגעת בקטע טוב.
אני אוהב אותה גם, אני אוהב את כולם.
אני מצטער,
אני אדיאליסט עם אדאילים שבורים.
מותר להיות רע, אם בכלל יש רע-
כי אני גם אגנוסטיקן,
אני רוצה למות. כבר אחד וחצי.
אבל אני לא יודע איך.
זה די דפוק. אני לא יודע לחיות אבל גם לא למות.
תקעתי לעצמי עפרון ביד. זה כואב.
אבל איך מתים לעזאזל?!
משחק תקוע. מקולקל. מקולל