ליצנים תמימים

החלומות שלנו נעלמים בלילה החולף
ואנו כמהים,ליצנים תמימים,לחזור
לבלתי אפשרי שעובר עלינו כשענינו עצומות
כותבים,כמעט הכול נשכח זה נמרח
נושמים עמוק ונופלים אחורה בלי דאגות
ולרגע זה לא מספיק,זה לא אמיתי
צבועים בכחול יושבים להתייבש בשמש
מציירים אחד על השנייה את האמת השקטה
ונצמדים ליד המים,להישטף מהכול
עירומים נקיים,אכולי תאווה ותשוקה
נשברים זה לזה בידיים,בינתיים.
שבויים בשירה המתעתעת שבוקעת מהאוזניים
יד מונפת אל יד,ונוגעת,אנחנו דומים
חלומות מקומטים בצד,מתיישרים
נעלמו ושבו אלינו בלילה,ושוב יחלפו
ואנו כמהים, ליצנים תמימים, לחזור.