לכודה

חוף מבטחים 14/09/2015 1319 צפיות 2 תגובות

אני רוצה
אני כמהה
אני חושקת.
בתאווה
בחמדנות
או עוד מילה נרדפת.
חיה ביקום מקביל
זה חי, זה מתפתח!
יש טעם, יש מישוש,
אני רואה, מסניפה את הריח.
באיפוק אני
צועקת
בשתיקה אני
מבקשת.
ומסביבי חומה
אולי בועה סגורה
הרמטית.
מנסה להיחלץ
מתייאשת
אולי לכאן
נועדתי.
להתגלגל בעפר,
לשאול אם מותר,
להימתח מפני הפחד המוכר.
ליילל, לשיר בקול גבוה,
במילים שמסתתרות
מאחורי
שיר ידוע.
הן בעצם המנון
ליבי הקרוע.
אז כדי לספק את המנה
ולא להיפגע, להימנע,
אני צריכה להתקפל
מתחת לשמיכה.
לעצום את העיניים,
לנשוך את השפתיים,
לשמוע את הלחישות
ונשימותיך באזניים.
אבל לא לאבד את הגבול
בין הזיות לחיים
ולדעת גם לחיות בקור
על הסדינים המיותמים.
כשהשמיכה מעל המציאות
נתלשת.
ומה כבר ביקשתי
להיות נאהבת?


תגובות (2)

ממהממת

14/09/2015 00:54
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך