ללכת לאיבוד

ללכת לאיבוד,
בכל כך הרבה צורות,
להיכלא בין חומות,
שמביאות לך כל כך הרבה צרות.
אתה מנסה להתחרות,
בחוקים ובמסגרות,
שאותך חונקות, ולאט לאט שוברות.

ללכת לאיבוד,
פתאום הכל נראה שחור,
שום דבר כבר לא ברור,
אתה עומד על סף ויתור,
מחכה למישהו שיפלוט את הכדור.
אתה רוצה לחפש מקום מסתור,
ולחכות בשקט עד שכל זה יעבור.

ללכת לאיבוד,
בין פיגועים ומילים,
זה מרגיש כמו צבא של חיילים,
כמו פגיעה מאבנים,
אתה מתפלל לאלוקים,
ומבקש שהעולם יפסיק לכבול אותך באזיקים.
אתה מתחיל להתמלא בגעגועים,
איפה הימים המושלמים,
שהעולם היה נראה מדהים.

ללכת לאיבוד,
לחפש את דרך הישר,
ואם אפשר, שיהיה עכשיו,
ללכת בחשכה,
ללכת לבד,
לא תמיד זה כל כך נורא,
תשב לבדך,
תלך את כל הדרך הקשה בעצמך,
גם אם זה ייקח
דקה, שתיים,
יום יומיים,
בסוף הדרך אני מאמינה שתמצא את עצמך,
בסוף הדרך תהיה אתה,
ותלמד לאהוב את מי שבסופו של דבר,
היה תמיד איתך בדרך הבודדה.