מבעד לחלון שלי

אני יושב על הכיסא,
ומביט מבעד לחלון שלי.
מה עם השמש שהבטחת?
איפה הגשם שבכיתי על הכרית שלי?

איפה השמש שהבטחת לי?
איפה העננים שהבטחת לי?
למה אין כלום ממה שאמרת שיהיה?
למה שיקרת לי ככה?

אני יושב על הכיסא שלי,
בוהה דרך החלון.
אני מעדיף לסגור את התריסים,
כי גם ככה אני יודע ששיקרת.

מבעד לחלון שלי אין שמש,
מבעד לחלון שלי אין גשם.
מבעד לחלון שלי אין רוח.
יש שם סתם את הבבואה שלי.