מלכה שוכבת

רפויה על מצע של עשב, שמלתה כאורך הזמן
משתפלת עד אינסוף, דוממת ולבנה ולבד
המביט מן הצד יחשוב, שזו מין חריגה שכזו
שהיא בלועה בתוך עולם של דמיון
אך הוא לא יודע, זוהי דרכה לאחוז

עיניה הכהות אל הרקיע פונות
כשתעצמן העולם יעצור מלכת
שאון הקריסה של חומותיה בדממה בה יפח חיים
כיד מלטפת, מלכה שוכבת

ערב רב של צבעי עיניים, נשואים אל קומתה הגבוהה
מתנשאת היא עד אל על, נמלטת מהמון נלהב
והמביט הזר יחשוב שזו מין עריצות שכזו
שתמירותה עוד תשתופף ותיבל
אך הוא לא יודע גבה זה ממזמן נשבר

מנסה היא למוש את שאיבדה מזמן
מנסה היא לחוש כל מה שאז יכלה
היא שם למעלה בעננים, כל העולם מתחתיה
כל מה שבו היא חפצה נמצא למטה, רחוק מהישג ידיה

אז היא תיפול, והיא תצנח
את שהעפילה כל חייה
היא תתנפץ, והיא תכאב
והיא תהיה שם, כולה לבד

עיניה הכהות, אל הרקיע הן יפנו
היא לא עוצרת עד שתגיע
עד שתחוש אדמה מתחת לרגליה

רפויה על מצע של עשב, שמלתה כאורך הזמן
משתפלת עד אינסוף, דוממת ולבנה ולבד