מסכה
המייקאפ לא עוזר , אפילו המצלמה משקפת תאמת מראה את הבדידות והכאב , אתה מוקף חברים ועדיין מרגיש תריקנות בלב , אףאחד לאיודע מה עובר כי אתה לא מספר , מחכה שמישו אחר ישים כבר לב , סוגר את הרגש בתוך קופסא עם מעצורים , עוטף אותה בעטיפה ומכניס למגירה , שאףאחד לא ידע , שאףאחד לא ישמע , שמישו ימצא ויאסוף את כל השברים , שאףאחד לא יסתכל עליי כאילו אני מסכנה , מעדיפה כבר ללבוש תמסכה , מסכה שלפעמים נדבקת לפרצוף וכבר הופכת להיות חלק מהם , שאףאחד לא ירגיש תכאב כי לאףאחד הוא לא מגיע , לאפייר עבד כשהיינו קטנים עכשיו זה החיים האמיתיים והמוצא היחיד זה לפנות לאלוקים
תגובות (2)
אני חושבת שאם ככה את/ה מרגיש/ה
ליד החברים שלך וליד האנשים סובבים אותך…. כדי שתחשבי מי הם חברייך. ואולי כדי שתפני/ה למישהו עם הצרות והבעיות שלך כי זה יוצר קל לחלוק את הבעיות עם עוד מישהו. אי אפשר לשאת הכול על הכתפיים שלנו!