אולימפוס
סליחה שבשורה האחרונה אין חרוז...

מתחת לגשר – מוקדש ליהלי

אולימפוס 17/06/2014 633 צפיות 3 תגובות
סליחה שבשורה האחרונה אין חרוז...

מתחת לגשר פגשתי אותך
ומיד הבטתי בך
ראיתי אותך יושבת
נחה, יושבת, חושבת
ענייך נצצו בצפייה
וכאשר ראית אותי הן נימלאו תקווה
החזקתי ביידך, בשקט
מתחת לגשר, לרגע קט
חשבתי שזה חלום
הכל הפך דומם פיתאום,
את הלכת, הרחק מכאן
בשקט הס, התהלכתי מכאן
מחפש אחרייך
אחרי החיוך שעל שפתייך
הניצוץ שבענייך
החום שבזרועתייך
מתחת לגשר ציירתי אותנו,
מתחת לגשר ההוא התנשקנו
מתחת לגשר הזה ניפרדנו,
מתחת לגשר הזה, התבאלנו
מתחת לגשר הזה, אני יושב
וכעת אני נודד
כי מתחת לגשר הזה,
עברת לעולם אחר…


תגובות (3)

כי מתחת לגשר הזה לנצח אהיה בודד יכול לעבוד ;)

זה.
כזה.
יפה.
ומושלמי.
עכשיו תאדגר אותי חידתית או פילוסופית.

17/06/2014 22:40

    אוקיי, האם את חושבת
    שגורל הוא מה שאנו בוחרים לעשות, או מה שאנו צריכים לעשות?

    17/06/2014 22:44

    אני חושבת שאנחנו צריכים לבצע את הגורל שאנחנו בוחרים עבורינו.

    ללא ספק, כל אחד נולד עם גורל.
    דרך חיים.
    אבל הגורל הוא רק רעיון, חומר בידי היוצר.
    אנחנו היוצרים.
    כל אחד יכול לניצב אותו לפי רצונו,
    אבל מהרגע שלחצת על שמור-
    גורלך נקבע.

    17/06/2014 22:49
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך