נפש לתבונה

קמים מן האדמה היא דווקא רמיזה למתים החיים, קימה מן הקבר.
זה פחות או יותר ככה: יש שני חלקים לאדם – נשמתו, ושכלו.
אם תמות מבפנים, תהיה רק שכל, תסבול. מצד שני, הנפש אינה מספיקה לבדה, גם תבונה דורש האדם.
אין האחד נעלה על השני, ואין האחד לבדו יכול להיות אדם.
הסערה היא סערת רגשות, והאבן היא התבונה. התבונה יכולה להיות כפיסת בד הנעלמת בסופה.
אני יודעת שהשיר קצת לא ברור, אבל אני אוהבת שירים שצריך להתעמק בהם.