עדיף שאעזוב

למה הזכוכית מתנפצת לרגליי?
מדוע הסביבה נעצרה בפניי?
העולם את כולם הוא מסובב,
רק אותי הוא מסחרר.
מחשבתי כבר אינה צלולה,
המראה, לא אותי מראה מולה.

עברה תקופה, הזמן זלג,
אני כבר מכונה לקפוץ מהגג.
להישאר חזקה, נאמנה ,
כך כולם אומרים אך איני עונה.
אבל עדייו כאן עומדת, מנסה,
גם לי מגיעה הערכה.

צחוק צחוק, בדיחה בדיחה,
אחר כך גם אני בוכה.
מנסה, לא מצליחה,
מוותרת מרעיון ההצלחה.
אולי אני פשוט לא מוכנה,
עדיף שאעזוב לפני שאפגע.