עומדת על צוק

בצוק- על צוק? [לא יודעת, תקני אותי אם אני טועה אבל מעולם לא שמעתי שעומדים בצוק.]
בכל אופן, אני אפילו לא יודעת מה להגיב על השיר. כאילו, התגובות שלי לא משעממות אותך? את הרי יודעת שאני חושבת שהכתיבה שלך מקסימה ומושלמת ואני מזדהה איתה כל כך ומה לא? כאילו, מה אני כבר יכולה לתת לך?
יא בריכה אולימפית שכמותך, מה יש לך בכלל.
בכל אופן… הכתיבה שלך סוחפת נורא, ואני כל כך מזדהה עם זה שזה מפחיד.
זה גם נראה לי קצת אובדני, אם היא באמת מאמינה שהיא יכולה לעוף אני מפקפקת בשפיות שלה, אולי היא מדמיינת את גן עדן כתעופה ומאמינה בזה, אבל מצד שני פשוט לא יכולה להיות בטוחה לגמרי באמונה שלה שהמוות יוביל לדבר טוב יותר. לשם זה זרק אותי, בכל אופן.אפילו ששמת כמה תיאורי אהבה וזה הוביל אותי לאיזה אירוע בתקופה שוביניסטית יותר, כשנשים היו "תאהבו אותי ותנו לי לעשות לכם ילדים" והיא איבדה את השפיות שלה כי היא עד כדי כך מאוהבת בבחור שהיא מאמינה שגן העדן שלה זה הוא והיא מוכנה למות בשביל זה. לפחות, זה נמשך לשתי שורות.
ואולי בעצם זו לא תקופה אחרת כי בכל זאת סרטי דיסני מגדלים ילדות עם ציפיות לא מציאותיות ממערכות יחסים.

יודעת, אני לא אוהבת לפרש דברים כאלה לעומק.
אני מפרשת דברים שכלתניים לעומק, לא רגשיים. זה נראה לי מיותר.
אהבתי את זה, זו כל התורה.
ולכן, לא אומר דבר יותר מכך.

את ציפור, מה השאלה בכלל? :)

אהבתי את הכתיבה ובכלל. אין לי זמן לפרט אבחל אני רק אגיד שזה מדהים.

אישה, בבקשה תגיבי על הקטע האחרון שלי [בעיקר על הכתיבה בו אבל גם על הרעיון]
צריכה… ביקורות… ביקורותתתתתתתתת

היי אוליב…

"עומדת על צוק.." – ישר מכניס את המחשבה והדימיון לתחושה של אני עומד על צוק..
אדרנלין ותחושת ריחוף עוברים בגוף (הקורא).
התיאורים בשורות הבאות פשוט מלווים צעד צעד את המחשבה והשיר נבנה יפה בדמיון האישי

"להתפוגג ברגע של שקט לתוך זרועות דמיוניות".. שיא. רגע של שקט, מרגיש כמו ההחלטה של להרפות וליפול והזרועות הדמיוניות משלימות את הצעד והפעולה..
סוחף.
"הרוח היא מפלרטטת איתי, נושקת לי," – אני נופל איתה יחד ומרגיש איך השיער של טס אחורנית והרוח שורקת באוזניים..

השורות הבאות, לטעמי ולהבנתי, קצת מאבדות מהחוט המקשר עם השורות הקודמות, וזה מבחינת דימויים או קו מחשבה\רעיוני.

פעמיים רשמת "היא".. תנסי לקרוא בלי המילה הזו, ותראי איך זה מרגיש..

קצה המזלג.. ממ… לפני שקראתי את ההסבר שלך.. אז הרגשתי הרבה באוויר, מרחף, אדרנלין.. והתחושה של הנפילה וקצת רומנטיקה..
ואז הגיעה המזלג והוריד אותי מטה דרסטי עד לאדמה בקטע של "מספיק לרחף בדמיון.."

לסיכום,
אהבתי והתחברתי, אבל הייתי מציע קצת לשמור על יותר נוסח אחיד של מושגים מאותו עולם, או לחילופין, אם אני מערבב מושגים מכמה עולמות הייתי משתדל לעשות את המעבר עדין.. ומעט יותר נוסח ספרותי (אבל זה לטעמי, רק מציע)

"על קצה המזלג, חיה מערב לערב.. האם ילדה להישאר, או ציפור נועדתי להיות.."
ככה סתם על רגל אחת…

יפה מאוד!!