עיניו פקוחות

עיניו פקוחות

עיניו פקוחות, חיוכו מר,
דמעה נוצצת בעינו של הלבן והקר.
על רקע אפור, של יהודי צרפת
הוא קם ואוחז בידו של ילדו הקט.

הוא הולך עם נשק בידיו,
הקליעים, החצים מוכנים
וחגורה סביב מותניו,
הוא עוד לא בטוח שיחזור בחיים.

ממלחמה גדולה, נוראית
של בירורים, אכזבה ותרבות,
כי הוא בעצם אמור לחזור
וכך גם להציל את היהדות

הפיגוע בפריז היה איום,
עם שני אחים גדולים וחזקים
אבל- תסתכלו עלינו היום-
צופים בטלביזיה ומחכים….

גיבורנו שוב אוחז בחרבו
לוקח תנופה ומתחיל לרוץ
הוא מאמין שיום יבוא
ואף אויב מלחמה לא יצוץ.

שרים את המנון המדינה,
ועומדים בעצרת,
כי אני לא מבין מתי גם אתה תדע
שאין לנו תקווה אחרת.

ראש הממשלה לוחץ את היד
הוא בשורה הראשונה צועד
ומבטם של הפושעים נוקב וחד,
אף אחד לא מזמר לו ורוקד.

איזו בהלה, איזה סיוט,
יהודים שמו ידם על ליבם,
כי הפושעים- הם עם נחות
שרוצה לשלוט בעולם.

עיניו פקוחות, הוא יוצא למלחמה,
דמעה זולגת על לחיו
כן, זה הגיבור שלנו
נלחם נגד אויבו…