על הכחשה וחרדה

לא חשפת פה הרבה, אם כי בטח בשבילך זה אולי המון.

אני מניחה כי את צודקת, מצטערת על שקראת את זה

אל תצטערי כלל, האשמה שלך מוציאה אותי מגדרי. מה שניסיתי לעשות היה לגרות אותך לכתוב עוד משהו.

אין לך על מה להצטער, אנחנו פה בשביל לקרוא ????????
ולגבי הקטע (הלכאורה מאכזב), אהבתי את הצורה, את החריזה המסורגת, את השאלות והמענה,
אבל בכל זאת משהו הרגיש לי חסר..
אולי חיוך? :)

חיוך? אתה מדבר איתי, אנשים היו משלמים כדי למנוע ממני לחייך בנוכחותם. מחמאותייך היו מעל המצופה, תודה. באשר להתנצלויות שלי, לא תוכל לגרום להן לחדול, לצערי (אני בספק אם ניסית). אוליב, אני לא בטוחה שא מעוניינת לגרות אותי לכתוב משהו, אבל מכיוון שמאוחר, ומנסה למצוא הסחות דעת ולא לוותר לעצמי, אני אענה אותך עם השטויות שלי. השיר שלי מתאר את מה שה"אולי בעיה" שלי גורמת לי לחשוב. בגללה אני חושבת שאני רק מתפנקת, או שזה בסדר שאתנצל על הכל, מפני שזה מגיע לי. הבעיה הזו מפזרת עליי את ההרגשה שאני האדם הכי נורא בעולם, ושמגיע לי שכולם ידרכו עליי שוב ושוב באופן מכאיב ביותר. ואני מאמינה בזה. כמובן שלכל זה מתווספת העובדה שאנשים לא מחבבים אותי, זה מחזק את עמדתי, והיא: אני יצור מרגיז ומיותר שלא צריך להיות על כדור הארץ. גם אם תגידי שאני לא, הבעיה שלי תלחש לי שאת משקרת, שאת בסך הכל מנסה להבהיר נקודה, אך אינך מאמינה בה. אך אני בספק אם באמת תבחרי להגיד את זה. הבעיה מורידה את הערך העצמי שלי לאפס, וגורמת לי לאפשר פגיעה (לפעמים אחרים יוזמים אותה, ולעיתים גם אני. בעיות מסוג אלו גם מניחות לי לשקוע במצה רוח בוצי, ונהנות להרוס את התיאבון שלי, או לראות דברים שהם לא נכונים באופן עובדתי. אך אני בורה, ואני מאמינה לבעיה שלי. דיברתי המון, אני מתנצלת כל כך. רק אגיד שלבעיה החמודה שלי קוראים: בעיה בתפקוד המוח. לילה טוב, מצפה לשמוע עד כמה סחטתי ממך את הרצון לדבר איתי.. מתנצלת, אני באמת מגזימה. מקווה ואוהבת, אליס הטיפשה

אני לא אנסה להגיד שהכול יהיה בסדר. מניסיון- זה לא עובד. אני רק אגיד שאת לא היחידה, זה מה שבדרך כלל עוזר לי. את לא היחידה שמתמודדת עם הבעיה הזאת, אז אל תרגישי לבד בתוך כל זה. אני יודעת שזה קשה, ואני יודעת שזה נראה חסר סיכוי, אבל את כן יכולה לנצח את המחשבות. וחוץ מזה- מחשבות הן בסך הכול מחשבות. הן לא יכולות לפגוע באף אחד. כולל בך. את חזקה, את פשוט לא יודעת את זה. את אולי לא כמו הגיבורות בספרים או בסרטים, אבל הבעיות שלך הן לא דבר פחות קשה להתמודד איתן. בקיצור, את לא לבד. ~לופה ומגוון הבעיות שלה

עכשיו תורי להתנצל על זה שיש לי בעיות קשב וריכוז ולא ממש הצלחתי להבין את מה שכתוב למעלה, אבל הצלחתי להבין את מה שכתבו בתגובות. אני לא יודעת מה האנשים בחוץ יודעים עלייך שהם לא אוהבים אותך ( לטענתך ) אבל כשאני ראיתי על מסך הטלפון שלי שיש סיפור שאליס כתבה חשבתי לעצמי "יש, אני אוהבת את אליס" ואני באמת אוהבת את איך שאת כותבת ואיך שאת מדברת לאנשים! אז תוסיפי לך בנאדם אחד שמחבב אותך. אני חושבת שתוכלי להתגבר על המחלה הזו שלך, שתמצאי נקודת אור שתביא לך ראות חדשה לחיים וכל תוכלי להשתחרר מכבלי מחלתך. את תצליחי בסופו של דבר, אני מאמינה בך. בברכת חג שמח וכשר, לאסתםמישהי (:

הכנות שלך מפתיע אותי
ומשומה, לא לקחתי את מה שאמרת למקום כואב ודיכאוני אלא פירשתי את זה בתור הבנה פנימית גדולה והומור עצמי שחור חחח
חוץ מיזה, שמתי לב שהוא- ההומור השחור שלך, נהייה מוטיב שחוזר על עצמו שוב ושוב בכל תגובה שאת כותבת.
טוב אז עכשיו אני אשתוק למען כולם חחח

אה ותוסיפי לעצמך עוד אדם שמחבב אותך :)

וואו.. אני אודה לכם כל כך על כל השקרים שנאמרו כאן כעת. תודה לכם שיש בכם מוטיבציה באמת לחשוב על המחמאות הללו שאני באמת לא מסוגלת לומר על עצמי. אולי אני פשוט מכירה את עצמי טוב יותר, אבל אני עושה לכם רע אז לא אדבר על זה. תודה תודה תודה. מה שאמרתי לא היה ממקום כואב ודיכאוני, אז אני שמחה שפירשת את זה כמו שהתכוונתי. לא סתם מישהי, הא? כל הכבוד לך, את באמת לא סתם מישהי. אנשים לא אוהבים אותי, ואני לא אוהבת אותי, זה מחזק אחד את השני. לופה, תודה רבה לך. המחשבות שלי כן פוגעות בי, לצערי. אני חושבת על כמה שאני אדם רע, וזה משפיע על התפקוד שלי כאדם. אני חושבת על כמה אני רוצה להתפורר , וזה עושה את זה רק לאט יותר. תודה רבה רבה לך על תגובתך היפיפה. הופתעתי שהבנתם את הבעיה. בדרך כלל כשמכריחים אותי לדבר אני אומרת "בעיה בתפקוד המוח" וזה משחרר אותי (כמובן שלא הכרחתם אותי, פשוט הרגשתי מבוישת לכתוב את בעייתי בפירוש). זו בעיה שאולי קיימת אצלי. אני לא יודעת איך להסביר לאנשים כדי שיעזרו לי, הפחדנות שלי לא מקלה על כך. בלה, ההומור השחור שלי לפעמים גם נובע מביקרות עצמית, אז היא אכן חוזרת על עצמה. כנות? לא יודעת אם אני אכן כנה.. תודה. ודרך אגב, אנשים באמת לא מעדיפים שאמשיך לברבר, אז לשתוק למען כולם זה דווקא דבר שנאמר לי לעשות. חג שמח לכל השקרנים האדיבים וטובי הלב, באהבה וסליחה מתמדת, האליס הבעייתית

אליס. שקרים זה דבר מייגע ומייסר. אני אמנע אותם ממך. בעיה בתפקוד המון, יש המון בעיות, אני לא יודעת מה זה אומר. אני לא אשפוט אותך על פי מדדים שאני לא מכירה. תיאורתית את יכולה להיות אדם שלא עשה שום דבר טוב בחיים שלו (טענה סבירה?… פחות אבל זה אפשרי.) בכל אופן אם לשפוט על פי הטקסטים שאת כותבת כאן, אני חושבת שאני יכולה לעשות את זה בלי לשקר לך. לגבי התגובה הראשונה שלך; אני חשתי דחף להבין יותר אודותייך, הדחף הזה היה כנה, היה מההתחלה, אני לא מצטערת עליו, העניין שלי גדל (אם כל הסביבה שלך שונאת אותך, אז בעינייך אין הרבה סיכויים שאני לא משקרת לך. אבל ניחא,ניתן לך להתמודד עם למה לעזאזל שאני אטרח בכלל ושאלות מורליות מהסוג הזה לבד). קחי בחשבון שאם הסביבה שלך באמת מתנה אותך ליחס שלילי, אז הסיכויים שלא תפתחי מחשבות ורעיונות מהסוג שיש לך פשוט מאוד סטטיסטית נמוך. אני מכירה הרבה דוגמאות של אנשין מקרוב שהסביבה שלהם במקרה לגמרי בהתחלה הייתה דבר מוחלט אחד ואז דבר מוחלט אחר והענייו שינה את כל מסלול חייהם מקצה לקצה. אפילו אנשים שקיימו שני חיים במקביל היו מושפעים מהיחס בשני המקומות בצורות יחסיות שוות. אהבתי את הצורה בה הבנת מראש שמשהו לא מושלם בעולם הזה ואת מצרה על כך שאת חייבת להאמין במה שאנשים נותנים לך, כי זה באמת די דפוק, מיקרי, קשור למזל, סטטיסטיקה, ובכללי פשוט לא נכון אמיתי או צודק. אפילו אנשין שהסביבה שלהם נותנת להם להרגיש טוב, בסופו של יום, לא יכולים לדעת אם זו מקריות גדולה או אם זה מגיע להם בכלל או למה זה, בדיוק כמו שאת לא יכולה להבין מה היה קורה אם היית נולדת ברעננה והשם שלך היה רובי. ואם הייתאוהבתצבע צהוב. ובכלל הגוף שלנו ממית עלינו הרבה אסונות בהתאם לתרבות אליה נולדת. נזקים במוח וכיוצא בזה. אני לא יכולה להגיד לך אם אץ נעימה במציאות. אבל אני יכולה להגיד לך שאת נעימה לי מאוד בצ׳אט. והיי, אני לא זוכרת שאי פען האינטואיציה שלי הייתה לגמרי לא מבוססת (מתוך המון מקרים יש לי אחוזי הצלחה נאים בהחלט). אנשים שרוצים לחיות כמו הפירסומות בטלויזיה הם בעלי מוגבלות שכלית שאני משווה אותם רוב הזמן לבלתי ניתנים לתקשורת. כל עוד זה לא המצב שלך ואת מסוגלת להביע את עצמך בצורה שמרגשת אותי כמו שעשית היום, את נמצאת ברשימת המועדפים שלי. זו די טרגדיה לנסות למצוא כל כך חזק הוכחות לנה האדם השני משקר, כדי לא להצטרך להבין שהעולם שאמלל אותך כל כך וקרע ממך את הכבוד ההזדמנות והאנושיות (גם את קרעת את הדברים האלה מעצמך אגב) זה לא אמיתי. שילמת מחיר סתם. ולצפות בעצמך יוצאת מגדרך כדי להצדיק את הכורח והאמיתיות שבדבר, את המוחלטות שבמציאות, כדי לא להכיר בעובדה שהכל פשוט מחורבן… וול , בהצלחה עם זה, עם קצת ראייה מהצד זה יראה לך משעשע. אבל קחי בחשבון ששכנוע עמוק מדי יגרום לך להרגיש נקודתית טוב יותר אבל לא יפתור לך את הבעיה. אגב, אם מדברים על הבעיה שלך בצורה תיאורתית החלק שלך מדבר בעיקר על נבואה שמגשימה את עצמה. תקראי בגוגל אם את מעוניינת. אהבתי גם איך הצלחת להעביר לכולם שידעו בדיוק כמה הם שקרנים בעינייך ובכל זאת להיות חביבה ולזכות באהדה שלהם (הצדקת את השקרים וככה הפכת את עצמך לאדם מעונה שקדושים מנסים לעזור לו) , משחק תפקידים נחמד. אה ואם את ממש ממש שונאת שקרים , אנדריאנה היא תהיה כנה גם אם זה ממש יכאב (היא אוהבת כאב בכללי). יש פה אנשים טובים , באתר.

אנשים טובים כמותך. את מדהימה, באמת. אני כה מודה לך על היכולת הזו. תראי, בעיה בתפקוד המוח זו הדרך הקלה להגיד את הצירוף המפחיד: מחלת נפש. מחלת הנפש גורמת לי להאמין שאת משקרת כשאת אומרת שאני חביבה. הדבר המתועב הזה נותן לי באמת באמת לחשוב שאני אדם איום ומיותר, בזבוז אנושי. אני לא רוצה לחשוב שאת דוברת אמת, מפני שאז אני אהיה חולה. הערכה עצמית נמוכה היא בעיה בפני עצמה, ואני שונאת את עצמי בגללה. אני שונאת כל דבר בי, מהמראה ועד לרגשות שלי. כל דבר ניראה לי עלוב בעצמי. זה כואב לי להיות האדם שאני הכי שונאת בעולם. אני לא סתם חושבת שאת משקרת, אני בכלל לא חושבת שאת משקרת, המחלה חושבת שאת משקרת. זה מונח מפחיד, אך הוא נכון. אדם שאיכפת לי ממנו אמר לי, "יש לך בטחון עצמי בגובה של גרגר אבק. אני לא חושב שאת יצור מרגיז ומיותר, או מתנשאת או מרגיזה" ואני סירבתי להאמין לו. עוד אחד הכריח אותי לומר שאני אוהבת את עצמי, ודחיתי זאת בהצהרה שאני לא משקרת. אני לא מבינה איזה מניע יש להם לשקר לי. אנחנו מכירים הרבה זמן, ומדברים המון. אני קטנה מהם, ולא מבינה למה שירצו לבזבז את הזמן שלהם עליי. יש להם עוד חברים בוגרים יותר, פחות בעייתיים. גם כשאני אני מבינה שאין להם סיבה לשקר לי על הצורה שבה הם רואים אותי, תפקוד המוח הלקוי משכנע את עצמי שאין להם שום סיבה להגיד את האמת. אז אני יודעת שאינך משקרת, אך איני מאמינה בזה. אני חוזרת על עצמי.. אוי תתעלמי מהשטויות שבדברים שלי, בסדר? תודה תודה תודה

מממ אני מכירה את זה, לא ממזמן מישהו צעק עלי משהו ונשבע שזה לא היה תוקפני ועם כמה שסמכתי עליו בשום פנים ואופן לא הצלחתי להשלים עם ההרגשה שהוא צודק. יש לי שאלה – זו בעיה מאובחנת? על ידי פסיכיאטר או פסיכולוג? כי שמעי זה נשמע פשוטכאילו את מנותקת מעצמך ולכן לא מצליחה להבין למה צד גדול בך חושב דברים שרת לא שולטת בהם כי את לאמבינה אותם כלל. כמובן שאולי אני טועה, אין לימושג ראשוני. אבל המודעות שלך שיש לך כנראה בעיה נחמדה והופכת את החיים שלך להרבה יותר סבילים, אני נשבעת. גם אם את מרגישה שמישהומשקר, חוץ מלנסוצ להבין למה את חשה ככה, זה דבר טוב לדעת שזה קשור רק להרגשה שלך ולנסות להתעלות על זה בדרך מזוייפת כזו או אחרת.

לא יודע מה איתך אבל המזוייפת והשקרנית היחידה שאני רואה פה, זו ההרגשה שלה..
שמטעה אותה וגורמת לה לחשוב שכולם מסביבה משקרים.

אני כל כך כל כך מצטערת. באמת, אני מרגישה כל כך רע שאני מסוגלת להקיא. "הרגשה מזויפת"? זה כאב, אך זה הגיע לי על שסיבכתי אתכם בזה. אוליב, התשובה לשאלתך אישית, ואני מסרבת לכתוב אותה בפורום הגדול הזה. איני חושבת שתכנסי לעמוד הזה שוב, אז אני אכתוב לך הודעה בפרטי, אם זה בסדר. מתנצלת עד עמקי נשמתי, אליס

אני לא ראיתי , אני מתנצלת. אל תקיאי כשאנשים שלא מכירים אותך אומרים לך דברים זה בזבוז אנרגיה ופשוט לא פרקטי. אני בטוחה שהוא פשוט קיווה להסיר אשמה משלושתנו ולהאשים את ההרגשה שלך שאף אחד מאתנו , כביכול, לא מסוגל לגעת בה. ולכן אין רע בשלושתנו

כפי שחשבתי, אחרי בדיקה מעמיקה לא קיבלתי שום מייל. [email protected]

בדקי שנית, מתנצלת. אני שונאת להקיא, זה נורא וכואב ומזכיר לי דברים לא נעימים. גם אנשים שמכירים אותי היו מאשימים אותי מפני שזוהי אשמתי, אך תודה על העידוד. כמו שכבר כתבתי לך, נתראה. אה, או שלא, מן הסתם. חי חי חי