עם של גיבורים

הדגל על גבך, עינייך מביטות,
מסתכלות סביב, נרעשות, נבעתות.
ערימות של שיער, תילים של נעליים,
שאריות של אנשים שנעלמו בנתיים.

ואת מהלכת לך בשקט, חסרת מילים,
בוכה בליבך על דם עוללים.
תוהה על ברוטליות, על אכזריות,
על אנשים שמחקו בהם כל ייחודיות.

ושם, במקום בו נראה כי אין תקווה,
עוברת בראשך איזו מן מחשבה.
על אם סבתך שממש כאן הייתה,
והצליחה לשרוד ולהציל נשמתה.
ואת, נכדתה של אותה גיבורה,
יש לי כעת אלייך בשורה:
נקמה את! הוכחה לארורים!
שלא ניתן להשמידנו, עם של גיבורים!
אז זיקפי את גבך, והרימי ראשך,
וייצגי בגאון את עמך וארצך!