פצע אביבי

הניצן הסגור, כמעט בוגר.
הוא נפתח בפתאומיות
ומעלי הכותרת הארוכים שלו
נוזלים מים לרצפה.
הפרח העיף את עליו מפניו
בבעתה
וזרמי המים יצאו מעיניו.
הפרח התפרץ
בפריחה אלימה
והוא בכה ובכה עד אור הבוקר.

הוא מתייבש בכאב
עד שהוא נסגר אט אט
שהאור לא יפגע
שהוא לא יסתנוור
מהשמש, הוא עוצם עיניו.
עד הפצע האביבי הבא.

כל הרגשות האלו
שיצאו מלבו הקטן
השפריצו צבע לכל מקום,
ואת פיו הכתימו בצבעי הקשת,
אילו יכל לדבר.

פיוניות עדינות על עמוד השדרה
נפתחות וזועקות למים
הן שרות אופרה עדינה ואחידה
כשפיהן נפתח בזעזוע לשמים.

קצות עליו, נמתחים מעלה
אבל לא חייכו, אם כי סמרו.
תעלות הפרח התקשו והתרחבו
כמו ורידים בולטים
מבעד לעורו הדק
כאילו התקשה לנשום.

ורק האבקנים של הפרח
נמתחו מעלה
כיד המבקשת מענה.