ציר האומנות
אל תשליכי את האומנות שלך
על עצמך
אל תקעקעי את עצמך בציורים
תצבעי שיער ופנים
אל תהדרי בגדים למילותייך.
כי בסוף
אחרי כל השנים תגידי
פעם הייתי אומנות
אבל היא הלכה ונשחקה על גוף
של אישה בת שישים
אומנות זה קרוב
אבל היא לא בדיוק
מילותייך הן לנצח,
אישה דומה לך על הקיר
ואת מתה.
תגובות (14)
יפה, אבל איני מסכימה.
חחחחחח תודהההה וגם אני לא בטוחה עם מה אני מסכימה
אפשר להגיד שהיא מתה מוקדם יותר מכולם בגלל זה
אני מניחה שלא התכוונתי שהיא מתה באמת יותר מאשר להדגיש את ההבדל בין אמן לאומנות
אני ממש נהניתי לקרוא את זה – אפילו שהכתיבה קצת מבולבלת כרגיל, זה הרבה פחות נראה בפורמט הזה. קצת מזכיר לי איכשהו את "תמונתו של דוריאן גריי".
ייייייאאאאאאאאאאאאאייייייייייי
הכתיבה יפה אבל אני לא מסכימה בכלל. תכנסי לקטע האחרון שלי ותביני למה
חחחח כן שמחה שאהבת ואני לא יודעת אם אני מסכימה אבל אני כן חושבת שיש הבדל בין אמן לאומנות. גם אם האמן הוא אומנות הוא לא האומנות שלו, כי אין לו ממש שליטה עליה, הוא לא יצר את עצמו, ולנסות לשלוט בזה קצת מאבד חלק מהיופי לטעמי. מממ קראתי ואהבתי את האנלוגיה אם כי זה לא היה כתוב מרשים מדי על אף שזה יכל היה להיות.
אני מרגיש שכל משפט בתוך השיר הזה, יש לו אמירה בפני עצמו. כל משפט בשיר הוא הכרזה. השיר הזה כשיר הוא יצירת מופת או סוג של. יש תחושת בלבול בסך הכל, אבל מרוב שמשפט אחד אינו נקשר לאחר, זה מה שנותן את ההרגשה שאני קורא שיר של משוררת קלאסית.
איזה כיף לי. אתה נורא מפרגן. באמת.
אהבתי. הרגשתי שהדוברת צריכה לשחרר את האומנות שלה הלאה ממנה, לעולם, ואם היא תשאיר אותה על עצמה (או לעצמה) היא תתעוות עם הזמן ותמות יחד איתה.
חחחחח תכלס. כיף לי שאהבת (:
מאוד מבולבל ומבולגן, אבל יפה מאוד באותו הזמן.
יאי! איזה כיף!