קבלה

אני אצטרך ללמוד לחיות עם עצמי,
אצטרך לקבל כל שריטה שיש בי,
כל שערה שלא נמצאת במקום,
כל מילה שנאמרה ולא הייתה אמורה להיאמר,
אני אצטרך להכיל את עצמי,
לשמוע לגוף ולנפש כשצריך לעצור,
לדרוש מעצמי יותר כאשר אני מדרדרת לתהום,
אני אצטרך ללמוד לאהוב את עצמי,
גם את הדברים ה-לא מושלמים,
גם את הדברים המכוערים.
היחס שלי כלפי הפנימיות שלי צריך להיות מכיל יותר,
מקבל יותר.
במקום להיות החברה של העצמי אני האויבת הכי גדולה שלי,
נתפסת על הדברים הקטנים,
הורסת לעצמי את החלומות הגדולים.
מפחיד להגיד את זה,
אבל באופן קבוע האדם היחיד שהורס אותי הוא אני.
כן, אני.
אני רוצה להסתכל במראה ולראות אדם שלם,
לקבל את עצמי ולראות אותי כטובה, כמוצלחת.
בנתיים אני יושבת, מלאה שנאה עצמית,
שוברת את הנשמה שלי,
הורסת את החיים שלי.