קור בלתי נסבל

פעם כשהאמנתי,
שלא ידעתי,
שאפשר לשנוא.

פעם, כשלא היה חלום,
כשהיה רק תום,
מביט בעולם כולו.

עכשיו,
נדמה שהאושר עזב,
ורק קר, קר, קר,
והכל מתעמעם כשאני שוב נזכר,
כמה קר,
כמה קר אז היה.
ושום דבר לא נשאר,
רק קר.
קור בלתי נסבל.
ואני מרגיש שאני נחבל,
ושוב אין מזל,
רק קור בלתי נסבל.

ואת,
כלום לך לא אכפת,
תמשיכי בשלך.

הו, לא, לא, לא

עכשיו,
נדמה שהאושר עזב,
ורק קר, קר, קר,
והכל מתעמעם כשאני שוב נזכר,
כמה קר,
כמה קר אז היה.
ושום דבר לא נשאר,
רק קר.

רק קור בלתי נסבל.
ואני מרגיש שאני נחבל,
ושוב אין מזל,
רק קור בלתי נסבל.

כמה קר.
כל כך קר שנדמה שאין עוד שום דבר.

עכשיו,
נדמה שהאושר עזב,
ורק קר, קר, כל כך קר,
והכל מתעמעם כשאני שוב נזכר,
כמה קר,
כמה קר אז היה.
ושום דבר לא נשאר,
רק קר.
קור בלתי נסבל.