קיפוד ים

קוצני, קבוע, שחור וברור בים העכור.
תמיד הוא שם, ולא כי רצה, אבל כאבו עוד זכור.
הוא לא עובד בשביל אף אחד, הוא לא שכור.
בחור. אמיתי. שאוהב את קיפודת הים, לה הוא מכור.

קוציו המרתיעים, כה מיותרים,
בדיוק כפי שהאטב מיותר לעט והעט מיותר לאטב.
כי מנהל מכובד לא משתמש בעט שתלוי מאטב על כיס חליפתו.
וקריקטוריסטית פשוטה לא משתמשת באטב העט, כלה הנצחי,
ולו כדי להחזיק אותו על אוזנה המחוררת ששמעה רחשים מאחוריה.

קיפוד ים טראומתי אהוב, כנראה שלעולם לא אשוב.
אבל, אל תהיה מדוכדך, אל תהיה דכאוני, אל תהיה מלנכולי והכי חשוב, אל תהיה עצוב.
אתה לא לגמרי לבד. לך קיפודת ים. רואה, אתה לא עזוב.
וגם אם היא בורחת, אל תדאג, עבורי, לעולם לא תהיה עלוב.

קוציו המרתיעים, כה מיותרים,
בדיוק כפי שהעדליון מיותר לנמל התעופה ונמל התעופה מיותר לעדליון.
כי במקום כל כך גדול ולא שייך, בקלות ייאבד העדליון יקר הערך הערכי והזמני.
ועדליון מתכתי זעיר שכזה, יצפצף שוב ושוב בבידוק הבטחוני ויגרום לנוסעים לרטון.
לא רטנו מספיק בבחירת עדילוניהם, ועכשיו הם מתבקשים גם לרטון על עדיליוניהם של אחרים.