רגעים

רגעים ,
אנחנו זזים וזזים לאט ,
והשטן שבקרבנו מבקש אותנו אליו ,
כמו האומן שזקוק למנוחה ,
כמו האישה שמבקשת למכור את עצמה ,
הוא ,
זקוק ,
בסדר , אני מרגיש שהדקות האלה חולפות מהר ,
יותר מאשר הדמות שלבשתי הבוקר,
חבל ,
על ראשו של המלחין הידוע ,
על מה שאני לא מאמין ומנסה לא לדבר ,
כוכבים,
דולקים מאירים מזהירים ,מפני מה שעוד צפוי והורג ,
אותי ,
זה שאת נמצאת וכאילו רחוק , את לא באמת מרגישה ,את לא באמת מרגישה ,
למה ,
הגשם הזה משחרר אותי , אפשר כבר לטבוע בים הריחוק הזה ,
נבגדת,
בדידות היא הדבר הכי קרוב לך מכל דבר הכי קרוב שאתה תחשוב עליו,
התפילה ,
היא הדבר הכי בודד בעולם ,
נהיגה,
הכביש הזה מאוד מסוכן , למה לעזאזל אני משלם מיסים , למה הם לא מסמנים קווים ,
אדם ,
הסביבה הזאת לא בריאה , הם כולם בדיאטה נפשית , נשמתית , לבבית , ושכלית ,
העצים ,
אתם אוהבים אותי אתם באמת אוהבים אותי , כמה פגעתי בכם , סליחה ,
סליחה ,
כמה פגעתי בך,
בך ,
הכול מתחיל והכול נגמר ,
חשיבה מרושעת ,
של לקחת את מה שלא שייך לך , ממשהו אחר , ורק בשביל להשיג זאת , אתה תרמוס , והוא ייצלב ,
והוא ייקבר , ומה שתשיג הוא לא באמת מה שרצית , ואז האומללות הזאת , האומללות הזאת ….או האומללות הזאת ,
שמלווה ,
אותנו הרוח הקלילה , לעבר הפסקה יזומה ,
קראתי על זה , שאלתי על זה ,
אומרים שככה אנשים מטיילים כשלא מחזיקים ידיים , כשמשלימים בזה שנשאר ידידים ,
אוהבים בדרך כלל אחד , אחת ,
אבל מי אמר ,
מי הכתיב ,
רגשות ,
שליליים , פגיעים , צעקניים ,
שנמאסו עלי , שנמאסו ,
זקוק ,
למנוחה קטנה ,
ללב שקט ,
ללילה שחור ,
לעצימת הרעש הבלתי נפסק,
מי הכתיב ,
שככה צריך ,
מי החכם שתמיד אומר שזה תמיד ככה אבל אתה צודק אבל יש ויש וככה זה כי איך אפשר אחרת ,
בהמות,
חתולים שחורים,
משחקי קלפים ,
פארק ירוק משעשע ,
ילדים מרושעים צופים בקרקס ,
נשף החוטאים ,
בראשי חלום בצבע הירח בו אני מביט ומטייל ,
אחת ,
שתיים,
שלוש,
ארבע,
יפה,
חמש ,
שש,
אני פוגש אותך ,
שבע ,
שמונה ,
ארוחה ,
תשע ,
עשר,
טיול קצר ,
אחת עשרה ,
מיטה ,
שתיים עשרה גבך אלי , גבי אלייך,
ומה?
ומה,
וכלום,
כלום,
שום דבר.
רק מנוחה,
מרגו אומרת ומלטפת , לחשיה עינוגים מושלמים לאור העובדות הקטנות הברורות הטיפשיות המלבישות ייאוש על המציאות,
סיגריה ,
היא טעם לוואי , אחרי מין מזדמן ,בדרך לעבודה משועממת ונאומים חסרי אופק של המנהלים ,
שחושפים חיוכים מזויפים ואומרים כל כמה זמן, עד כמה אני חשוב להם , חמור להם , אם אשתנה בקצת ,
התנהגות ,
נכונה היא הדרך להצלחה טובה , ורק אם היה בי רצון להתנהג , כמו חיה טובה בכלוב שמצפה לנדבה ,
ואני מספיק נדבן לעצמי , אינני נותן להם , והם שואלים למה , יש לך הרבה לתת ,
לתת ,
לו יכולתי , לחבורת הצעירים האלה , כשהברק עוד בעיניהם , וכשהאושר עוד בפתחם ,
ולהתחנן ממי שאני סולד , אך גם מעריץ , שירחם עליהם ,
שייתן להם שקט ואהבה אמיתית כלפי עצמם , שלא יחשיך את דרכם האובדנית והזדונית , המובילה אל התהום של החטאים שלהם ,
ולאן ,
לאן הבאת אותי , בשביל זה התחתנת , כדי לחיות בבית המסריח הזה , כדי לא לשיר , מי עוצר אותך לעשות את מה שאתה אוהב ,
האדם שאתה הכי מפחד ותמיד בורח ממנו , הוא אתה עצמך , אתה מפחד כל כך לחשוב שמה שאתה חושב הוא נכון שהנכון שלך הופך להיות אינו נכון ואף על פי שהנכון שחשבת עליו הוא באמת נכון השכנוע העצמי אויבם הנאמן של הנכונים הנכונים הופך אותם במהרה ללא נכונים כך שיש סיכוי שהוא יותר מסביר שאפילו אם המציאות היא אחרת אתה תתחיל לחשוב שמה שיגעון זמני פקד אותך מבלי להתמקד בעובדה שיוצרו של שיגעון זה הוא הנכון הישן פרי דמיונך הפרוע שהפך למורד ,
מורד ,
איש יקר שלי , אתה האויב הכי גדול של עצמך , נגד מי לעזאזל אתה כל הזמן יוצא , תראה כמה אנשים אוהבים אותך , כמה אתה מוקף ברגעים מוקפים וטובים , כמה יש בך , לכמה יש אותך, זרעי הפורענות שלך עדיין מצמיחים תובנות עמוקות על קיומך בחוסר הוודאות הוודאי כמעט כמו הנצח כמו המצח שחרוט עליו קעקוע שמסמל חיים שלמים של שאלה תשובה שאלה של בריחה לעבר השכנוע העצמי שמיד זה יגמר שמיד אתה תשבור את הקרח ואת הלב בתוכו בו תגלה סתם נשמה אבודה עטופה בשמיכה מנוזלת מפוחדת דומעת עד כדי כאב חסר רחמים מחוררת בכדורי סרק שיורים לעברך אותם הלשונות שאתה מנסה להשתיק אידיוט אידיוט אידיוט שהפכת לי סתם כך לאהבה נכזבת לאהבה מרושעת בוגדת נוגדת את כל מה שהאמנת בו פעם ואחרי כל זה קופצות לך מחשבות בשינה בטיול בריקוד בשכרות ומישהו מעביר אותם על דף מישהו שאתה יכול לסמוך עליו עד כדי כך שאתה מספר לו דברים שאפילו הוא לא מבין אבל הוא כותב כותב את כל הנהר הזה שנשפך ממך עד שהאצבעות מתחילות לדמם לעבר הים שמלא בכרישים ,
כרישים ,

ומחר , אחרי שתסיים לכתוב את כל זה , יהיו כאלה שיקראו , ופשוט לא יבינו כלום.
אין ייאוש , ככה זה תמיד נגמר , הוא מכתיב לך , אתה כותב , הם לא מבינים כלום.
בסוף אף אחד לא מבין ,

ועכשיו ,
נסה להפסיק עם האהבה עצמית שלך ,
תגיד לו שמספיק , שיירגע , שילך הביתה וינוח קצת , מנוחה תעשה לו טוב.

עזבתי את המקום בתחושה מוזרה ,
ראיתי שני גברים , האחד ממלמל משהו והשני כל הזמן כותב , הראשון נראה לי שיכור ובקושי אפשר היה להבין מה הוא אמר ,
הוא כל הזמן דיבר על מישהי , בשם מרגריטה , או ריטה , והשני לא שאל כלום , רק כתב כל הזמן כתב בתוך המחברת .

הוא סיים לכתוב את השיר שלו , כן הוא קורא לזה שיר , למרות שזה מזכיר יותר הגיגים או נוסחה ספרותית לא מוסברת .
הוא סיים , הרתיח מים בקומקום , שתה תה חזק עם לימון , ועישן סיגריה .
הלך לטייל עם הכלב , חזר , נישק את הילד , את אשתו היפה , ואמר להם שהם הדבר הכי טוב שקרה לו בחיים , שבלעדיהם חייו ריקים ולא שווים כלום.