רעב
ריקנות מרעיבה יותר אחרי שמלא.
התרגלתי לעושר רגשי.
קשה להיפרד מאינסוף שאלות
מטלטלות בגוון נשי.
בודדה ישובה הילדה
על מיטה נמוכה בחדרה
בין דמויות שקופות שאינן
ובחום שהביאו איתן.
נואש הוא החיפוש המתמיד
אחר כאבו של פצע מגליד
עלובה היא שניית השקט
טרם הגילוי הנכון, המפחיד.
על מיטה נמוכה בלבדה,
ישובה הילדה, יחידה.
היא מחפשת את עקבות הלך הרוח.
בכלום שהשאיר בידה.
תגובות (4)
וואו, זה פשוט, יפה.
שיר חזק, מרגש, מטלטל.
לא הבנתי עד הסוף – אולי זה כל היופי.
נהנית לקרוא יצירות שלך, כישרון.
שוב, תודה רבה! התגובות שלך כל כך משמחות(:
אם זה יבהיר את זה יותר- זה שיר על מישהי שמישהו יקר לה נפטר…
זה כל כך מקסים…. זה מתקשר לי למשהו שקרה… אהבתי מאוד, באמת, תיארת בצורה יפהפייה ומושכת.
איזה כיף לי, וואי תודה לך :)