איבדתי אותך

בתקופה שהיינו יחד,
לא היה לי מקום לדאגות
בלב מתפקע ברגשות.
אבל עכשיו איבדתי אותך.
לילות שכבתי במיטה,
נזכרת איך הצחוק שלך נשמע,
נזכרת בחום של ידך שלובה בשלי,
ונזכרת בחשמל שהתפצפץ בינינו כשהשפתיים שלך נגעו בי.
אבל עכשיו איבדתי אותך.
התפוררנו ואני יודעת שאין דרך חזרה.
לעולם לא אזכה להביט בעיניים הירוקות הממוסגרות במשקפיים
מביטות בי באהבה,
לוכדות אותי ביופיין.
מסתכלת עליך עובר במסדרון, מדבר עם חברים שלך.
חשבתי שהתגברתי עליך.
חשבתי שנוכל להיות סתם חברים.
אני חושבת עליך ודמעות זולגות לי מהעיניים.
אהבתי אותך,
היית המרכז של החיים שלי,
ואתה עדיין.
לקחת את הלב שלי וריסקת אותו.
הייתי מאושרת גם עם אחרים, גם אם אני רק הסתכלתי עליהם.
אני חושבת שחיפשתי מישהו שאין לי סיכוי איתו בשביל שהלב שלי יישאר לבד,
שמור מכל פגיעה.
איבדתי אותך,
וזה משהו נוסף שמייסר אותי בכל יום.