איך לא אבכה

החץ והקסת/ טבולים הם בדם
של שנאה ישנה/ והקול שנדם
מאומה עשוקה
מלאה מועקה
ועצבות

לב קרוע בקושי פועם
והפצע פעור, עודו מדמם
ובעינים הריקות/
הדממה/
השממה, הגלות- – –

כמו ציפור שבורת כנף
האושר חלול, והצחוק מזויף
והבוקר אפור
הבדידות והכפור
לא נדמו קולות האימה

פרוסות של חיים וכאב
רסיסי אהבה,/ געגוע צורב
בלהט כבשן/ היתמרו בעשן
זועקים מן האדמה —

אבא רחוק
כל כך הרבה זמן
ולמה תשוב/ ותכה
ואני לא אשכח אתה
הבטחת לחזור
עודני יושב, מחכה.

על ערבות במדבר/ תלויים כינורות
ובמנורה של זהב/ כבויים הנרות
מלאכים גם בוכים
וילדים נשחטים האיכה?

במדבר הלוהט
ובארץ גזירה
נבוכים וסחופים בעין הסערה
ושכול וכליון/
ועוד שש מליון/
שרופים וטבוחים על שמך- – –

אבא רחוק כלכך הרבה זמן
ולמה תשוב, ותכה
ואני לא אשכח אתה הבטחת
לחזור עודני יושב
מחכה

אולי השתגעתי,
ואלי רק חלמתי אתמול
ראיתי פעמייך קרבים
ושרפים כמו יצאו במחול
ואתה מחייך,
מתקרב והולך
וקול מבשר. את שובך – – –