אין מקום
הייתי שוקעת
בגורל,
גם אם היה צלול.
וכשזיכרונות מכסים
ניצוצות של תקווה,
כמכת ברק,
המחשבה משתתקת.
ואין מקום.
כשאקרא בעננים,
אדע לנשום לרווחה.
כשהכישלונות,
יחבקו חזק
לא אדע אחרת
ממבוכה.
וכששפתיי
יכאבו ממגע האוויר
והראייה תתבהר,
לא אפסיק לעבוד
ולא אדע שפיות.
תגובות (1)
שיר יפה