אמא בוכיה(אל תשאלו אותי מה זה השם הזה, אין לי שום רעיון לשם!)

היא שמעה את נשימת ילדתה נעתקת
היא ידעה שעוד רגע ממנה היא הולכת
היא לא ידעה מה לעשות
היא כבר לא יכלה אפילו לבכות.

היא בכתה וזעקה,
אך איש לה לא שמע.
היא קראה לעזרה,
מכל הנשמה.

הנשימה נפסקה.
קול דממה ברקע נשמה.
קול צרחה מזעזעת
ממנה בוקעת
קול זעקה של אמא,
אשר את ילדתה כרגע איבדה.

אך איש אליה לא פנה
איש לה לא דאג
בפינת הרחוב היא נשארת לבד.

ילדתה הלכה,
היא הייתה כל עולמה.
היא כבר לא רוצה לחיות.
"למה לקחת לי אותה?!"
לשמים היא זועקת.
היא מוצאת סמטה חשוכה,
בה היא נשכבת.
על מר גורלה היא זועקת.
אך קולה כבר לא נשמע.
היא גם כן, נדמה.