אמרת לי שאני "שמנה"

החיים קשיים אמא,
החיים אכזריים.
את יפה,
את יפה וחשובה אמא,
ואכפת לי אמא,
אכפת לי ממך וממה שאת אומרת.
ואם תפגעי, אני אפגע אמא,
ואם תעליבי,
זה יכאיב לי אמא,
החיים קשים, אמא
החיים קצת אכזריים,
ואמא, אני מאמינה
אני מאמינה שכל אשר את עושה הוא למטרה טובה,
אז את פוגעת ומכאיבה,
רק כדי שאהיה מוכנה לכל שאר העולם, נכון?
הרי לא יכול להיות שזה נובע משנאה.
אז את משאירה לי סימן כחול על הגוף לשבוע..
אבל זה למטרה טובה.
את רק מכינה אותי לעולמנו הגדול והאכזר.
אם אשרוד כאב מאמא, אוכל לשרוד כל כאב בעולם!
הרי אף אחד לא קרוב אליי כמו אמא,
אז את רק מחזקת אותי.
אבל אמא,
אני קצת מבולבלת,
פעם אחרונה שהשארת לי סימן…הוא לא נעלם.
אמרת לי שאני "שמנה",
וזה נתקע לי קצת בראש,
זה נתקע לי כבר כמה שנים.
ואמא, את כבר כמעט ולא פוגעת בי יותר,
אבל את יודעת,
מאז שהשארת לי את הסימן,
ההוא שלא נעלם,
מאז,
אני לקחתי את תפקידך בידיי,
ומאז…אני פוגעת בעצמי.
והלוואי,
בחיי שהלוואי,
הלוואי ולא היית מלמדת אותי לפגוע בעצמי,
הלוואי והיית אוהבת,
כי נראה לי,
אבל זה רק נראה לי,
שאולי אז הייתי יכולה להיות קצת יותר חזקה ממה שאני עכשיו.
ואת יודעת,
אם זר היה פוגע בי, הייתי רצה אלייך ובוכה.
אבל כשאת פוגעת,
לאן ארוץ אמא?
למי אבכה אמא?
אז אני לא אוהבת,
ולא נאהבת,
וכל אשר מעז רק להתקרב אני מרחיקה מיד,
כי לא אכפת לי אמא,
לא אכפת לי כבר להיות לבד,
לא אכפת לי להיות לא נאהבת,
לא אכפת לי מדבר,
אני רק רוצה קצת שקט,
שקט, אמא.