בית התקוות האבודות

היה זה יום
רגיל במיוחד
הם קראו לזה -"שגרתי".

אבל לא! הם לא הבינו
שכל יום הוא יום חדש
אבל הם! חשבו שאשאר בבית.

במה חטאתי, שלא קיבלתי מאה?
למה הם אמרו שהפרעתי?
שירשמו בתיק האישי.
מה הפואנטה- של זה.

אז הדבר היחיד שהם חושבים-
שכולנו נשב ונלמד,
במקום לשאוף קצת אוויר!
והם עדיין, לא מבינים אף אחד
כי חושבים שאנו "פדלאות".

נכנס.
מאוזן אחת
ויוצא מהאוזן השנייה!
חומר שבכלל, לא יעזור לי
הם קראו לזה- "שגרתי".

וכשבאמת, כשיבינו ת'אמת,
שלא מלמדים שם כלום,
אולי באמת, יהיו כמה שפויים
שיעזו לומר את דעתם.

ואולי יש מורה אחד,
שידע לא לחשוב רק על עצמו
ואולי, יש מורה אחד
שנזכר בילדותו.