האפלה

קדימה, רוצו הרחק.
תברחו מהאפלה,
היא שוכנת בתוכם,
אתם לא רואים אותה.
אני מודע ומבין,
לחשכה שבפנים,
מאמץ אותה אליי,
הסכנה שבין ידי.

תעזבו את העולם,
אל גן עדן, שהו שם.
אני נעול בכלא גס,
לא מסוגל לברוח, לא נס.
והדמעות שוב זולגות,
החשכה מפריעה להיות,
אך אני מחבק אותה אליי,
מחייך אל כאביי.