המגן על מלכות האדם-שיר קצר

ביום בו השמיים בכו, אפר ואש מהם נשפכו
דם ודמעות ניגרו ברחובות,
מזהירים וחוזרים אחרי כל התלאות.
ואני, מגן על מלכות האדם
אני, ואני מכולם.
ואני, בניתי עיר מאפר.
ואני, העבר כבר נשכח.

צליל טיפות המים מהדהד למרחקים
וכמוהם רקיעות רגליים, מולי כולם עומדים.
ואני, מנסה להרגיע.
ואני, מסתכל לרקיע.
ואני, מגן על מלכות האדם.

כילד הייתי מסתכל
מסביבי היו עובדים
אך אני ידעתי שבסוף כולם משחקים
לימדו אותי מצעירותי להתייחס לזרים כקווים
ואני, הכל שומע
ואני, אני לא שוכח
ואני, הלהב שנע בחשכה.
ואני, מגן על מלכות האדם.

ואני, כשעולם יגמר
ואני, כשגופי יהיה חלש וחיוור
ואני, אגן על מלכות האדם.