ידידי הקט

יש לי ידיד, קטן וחלוש
גופו המזערי נופל בקלות.
עורו הוא לבן אך גופו הוא שחור,
ולבבו פועם כלבבי האפור.

בימות החורף מכוסה הוא בשמיכה,
וכן בימות הקיץ הוא מכוסה באותה מידה.
שחור הוא צבעו, אך אל תחששו
כי לידידי הקט אין כוונות זדון.

רועד ושברירי בכפור הקרב,
מכוסה בברדלס מראש ועד עקב.
הוא מגיע אליי ביללה ונביחה
ואותו אני מקרב לליבי המצורע.

אך בכל יום ויום, גדל ידידי,
ויבוא יום והוא יהיה גדול ממני.
ואז בעת סוף הימים, אלך עמו
יד ביד, זרוע בזרוע, לב אל לב, ראש אל ראש.

בעקבותי הוא הולך לכל מקום ומקום,
כצללית אפלה תחת אור היום.
בכל עת ורגע, בין הלבן לשחור,
יתיר הוא את עיניו על גופי הצחור.

ובקץ הימים הוא יבוא אליי,
עם חרמש בידו הגדולה מידיי,
ויושיט הוא את ידו אל ידי בתקווה
שאלך עמו ברצון והבנה.

יש לי ידיד שגדל כבר עוד מזמן,
גופו כבר צחור כשלד כגופי המצומק.
הפור כבר הוטל וגורלי כבר הוחלט:
מלאך המוות הקטן שלי יאספני מהמיטה.