יום אחד – חלק שני, שיר 5 בסדרה השנייה, תקראו בבקשה, חשוב לי מאוד
יום אחד, צפיתי מהמרפסת
על המקום שבו אני מעבירה את חיי
וחשבתי על ההשלכות
של מעשים שאנשים עושים לי מדי יום
אני נעלבת והם מרוצים
אני מסתגרת בחדרי והם רוצים להמשיך
וגם לאדם היחיד(ה) שמבין אותי
אין את הכוח לפתור את הקשר
ואני מסתובבת אבודה
אין מקום אחד של שקט מוחלט
בו אוכל לחיות כמו שאני רוצה
להיעלם מפה בבת אחת
ועד שאני מוצאת אחד כזה
גם בו יש משהו חסר
דבר אחד שלא במקום
הורס הכול, כל דבר
אז מתי אמצא את השקט שלי?
את המקום הפרטי, הביתי הזה
שמשמש כמקום מסתור מהכול
כל דבר שממנו אבקש להיחבא
וכשאוותר על הכול
וחיי יסתיימו בשלווה
ראשי ינוח על אותו המקום
שהיה הכי חשוב לי בעולם
וקברי יבנה שם
על ידי ילדתי הקטנה
שמהיום שבו אמות
המקום הזה יהפוך לשלה…
רדו לרציתי להוסיף בבקשה!!!
תגובות (2)
וואו, את מדהימה.. קראתי בפרופיל שלך שאת רק בת 10 וחצי.. איך את כותבת ככה בגיל הזה? זה מדהים.. כל כך הרבה רגש ותובנות על החיים בכמה משפטים פשוטים..
אני חייבת להודות שהבית האחרון צבט לי בלב.. ברצינות..
'והמקום הזה יהפוך לשלה..' זה לא יוצא לי מהראש כבר כמה דקות..
ממש אהבתי!
חחח תודה :-)
אני עכשיו ממשתמש שלי עם חברה, אבל אני עדיין מגיבה על סיפורים כמו שאני במשתמש הרגיל…
ממש תודה 3>