'ילדי השמש'

'ילדי השמש'

"נוחי לך, ילדתי הקטנה,
תחת כרית חמימה של אהבה,
עטופה את בפרחים לבנים של חמלה,
על כל חטאייך שנסלחו זה עתה.

נוחי לך, ילדתי התמימה,
הנה חלפה ילדותך העליזה,
היא התחלפה בדממה, באדמה הקרה,
דחוסה כולה, בארון הקבורה.

נום לך, גוזל פעוט,
ממך נגזלו כל הצרות והתקוות,
התחלפו הם בריקנות ובדמעות,
תפילות, ומילות צער מתות.

נום לך, ילדי הצעיר,
משנתך להתעורר לא תשקים להאיר,
עינך לא יפתחו עוד לעולם,
דמותך תהיה חקוקה בזיכרוני לעד,
היא לא תתפוגג אף פעם.

נוחי לך, ילדתי היקרה,
פנייך מחווירים, עורך קפא,
נשמתך תעלה,
תיעלם בחשכה,
אולם לתמיד תישארי בשבילי טהורה.

אל תחששי, זהובת השיער,
אבוא לבקר,
בספטמבר, בנובמבר, באביב ובסתיו,
הנה מפציעה השמש בחומו של יום המחר.

אל תחששי, ילדה של שמש,
הנה תם לו המר,
המר מאמש.".