כוסות של דמעות
אנשים אבודים,
ילדים מסכנים,
כאב ורחמים,
עצב בסיוטים.
כוסות של דמעות,
דליים של מחשבות,
הכרית רטובה,
עם אותה מחשבה.
ומה אם אקפוץ, אאבד אחיזה,
ומה אם אטלטל, את האדמה?
אם אתקע סכין, בתוך לבי,
אם אגסוס במחאה,
האם אז תשימו לב?
או תתעלמו באהבה?
צעדים ארוכים,
שירים חסרי טעם.
אותן טעויות,
פעם אחד פעם.
כוסות של דמעות,
במקום כוסות של יין,
לכולם יש סודות,
ולי כואב כפליים.
ומה אם אנסה, לעוף כמו ציפור?
אם אתרסק על הצוק, אם אפול היישר, אל תוך הבור?
אם אראה את חתכיי,
את כאבי החשוף,
האם אז תשימו לב?
או תתעלמו ברפרוף?
תגובות (4)
אני חושדת באמיתות שירייך.
בכל אופן השיר באמת נהדר, ומראה את האטימות של החברה שלנו כלפיי רגשות של אחרים.. זיכרונות כואבים.
סאן-סאן, זה כתוב כלכך מהמם.
הדימוי בין השורות.. הוא כלכך מתאים…
כתיבה נפלאה
מסכימה עם מור וספיר.
אני מבינה אותך, הדימויים מדהימים וכל כך קולעים למטרה, כתיבה מקסימה ושברירית, מביעה המון. זה פשוט.. מדהים. יותר ממדהים. זה כואב וצורב.
הדימויים פה מדהימים ואני מבינה את השבריריות של הדמות, זה כתוב בצורה מדהימה שבגללה אפשר להבין את כל סערת הרגשות שנמצאת בשיר.