כתם

עם השנים שחלפו,
עוד טיפות נוספו,
והכאב רק גבר,
לא השתנה שום דבר.
כמה שאלחם,
כמה שאנסה, כלום
לא יעזור, הם
לא ימחקו.

טיפה ועוד טיפה,
הן מתערבבות ויוצרות
צבע שחור,
תופסות מקום בתוכי,
קבורות בתוך ליבי.

טיפות קרות,
טיפות שחורות וקטנות,
שנחתו בתוכי ויצרו
יחד כתם, גדול,
שיישאר לעולם,
ויזכיר לי תמיד,
את אותם ימים כואבים.