לונדון

הקור והערפל מוציאים אותי מדעתי,
ורק חיוכך המתוק, מחמם אותי.
בידיעה שהוא אי שם, רחוק רחוק.
מנתוק ממני, חסר כוחות.

השעון הגדול דופק שוב,
מזכיר לי שהזמן ללכת,
אני מנסה, בחזרה לשוב.
אבל משום מה, זה לא עובד.

אני נזרק בתוך מערבולת,
של שמיים, ארץ וערפל.
של געגוע בדידות וכול השאר,
חרא שממש מיותר.
אין לי אפשרות לחזור,
להחזיר את הגלגל לאחור.
זה לא עובד ככה, לצערי.
היקום החליט להשאיר אותי לבדי.

התרסקות. וכול החדשות מסביב.
אותו מטוס, שהיה צריך אותך להביא.
להביא אליי, הייתי צריך להרגיש,
את חיבוקך הנעים, החמים.
את כול מה שהיה גדול עליי,
אני מבין.

השעון הגדול דופק שוב,
מזכיר לי שהזמן ללכת,
אני מנסה, בחזרה לשוב.
אבל משום מה, זה לא עובד.

אני נזרק בתוך מערבולת,
של שמיים, ארץ וערפל.
של געגוע בדידות וכול השאר,
חרא שממש מיותר.
אין לי אפשרות לחזור,
להחזיר את הגלגל לאחור.
זה לא עובד ככה, לצערי.
היקום החליט להשאיר אותי לבדי.

השעון הגדול דופק שוב,
מזכיר לי שהזמן ללכת,
אני מנסה, בחזרה לשוב.
אבל משום מה, זה לא עובד.

אני נזרק בתוך מערבולת,
של שמיים, ארץ וערפל.
של געגוע בדידות וכול השאר,
חרא שממש מיותר.
אין לי אפשרות לחזור,
להחזיר את הגלגל לאחור.
זה לא עובד ככה, לצערי.
היקום החליט להשאיר אותי לבדי.