למרות הכל, למרות הכל

גדולים ממני אומרים שצריך להמשיך
גם אם כואב אם קשה,וארצה לוותר.
אולי אם יהיה סבלנית יותר, זה ישתלם.
נדמה שזה לעולם לא נגמר, האושר לא בא.
ואני מחכה, למרות הכל, למרות עכשיו.

חושבת לעצמי, אם אחייך לעולם,
אולי הפעם הוא יחייך אליי בחזרה.
היום נגמר, והכל כל הזמן אותו דבר.
אני אומרת לעצמי, זה ישתפר מחר.
בסוף אתחזק, למרות הכל, למרות עכשיו.

העצב לא מניח לי, ואני שואלת כבר מה פגום?
האם אני כלכך שונה מכולם או שזה בעצם הפוך?
מה אוכל לעשות, כדי לא להיות אותה נערה,
מה אוכל לעשות כדי להשיג את מה שאני רוצה?
בסוף מגיע לי להתחזק, למרות הכל, למרות עכשיו.