לעולם עוד לא אוהב

אני יושבת כאן לבד, ונזכרת,
נזכרת בלחישות הקטנות אשר לאוזני לחשת,
בשפתייך החמימות שלשפתיי נשקו,
בזרועותיך אשר עטפו גופי בחיבוק אוהב,
נזכרת כיצד אותי עזבת…

הדמעות זולגות, מרטיבות את פני.
אין לי מי שיבוא ינשק ויחבק,
אין אדם אשר יעצו דמעותיי,
זאת רק אני והבדידות, לבד.

מדוע עזבת? האם לבך שייך לאחרת?
האם אהבתי אינה מספקת?
אהבתך אלי בכלל הייתה קיימת?
אבל אתה רחוק ולי אינך יכול לענות.

עכשיו אני כאן, יושבת,
מחזיקה את לבי השבור בין ידי,
אין מי שיבוא ויתקן אותו חזרה,
כי אפחד אינו רוצה לבוא ולמלא את החלל הריק.

אתה עם אחרת,
ורק אני נותרתי לבד, שבורה.
לבי עדיין שבור ורסיסים קטנים,
לעולם לא אתן את לבי לזרועותיה של אהבה,
לעולם עוד לא אוהב.